Vayedaber

Beitsah

Daf 22b

משנה: מִי שֶׁזִּימֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִין לֹא יוֹלִיכוּ בְיָדְם מָנוֹת אֶלָּא אִם כֵּן זִיכָּה לָהֶן אֶחָד בְּמָנוֹתֵיהֶן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אֵין מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַמִּדְבָּרִיּוֹת אֲבָל מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַבַּייְתוֹת. אֵלּוּ הֵן הַבַּייְתוֹת הַלָּנוֹת בָּעִיר. מִדְבָּרִיּוֹת הַלָּנוֹת בָּאֶפֶר:

Traduction

Si l’on a invité à sa table des étrangers (venus d’une ville lointaine), ils ne pourront pas emporter chez eux des présents faits par le maître de maison, à moins que celui-ci leur ait fait d’avance, dès la veille de la fête, prendre possession de ces objets (en les remettant à autrui pour eux). On ne devra pas ce jour abreuver, puis égorger les animaux domestiques vivant au dehors; mais c’est permis pour ceux de l’intérieur. On désigne comme tels ceux qui passent la nuit en ville, et l’on nomme extérieurs ceux qui la passent dans la prairie.

Pnei Moshe non traduit

מי שזימן אצלו אורחים ביו''ט. לא יוליכו בידם מנות למקום שאין בעל הסעודה יכול לילך לשם. לפי שכל הסעודה הכל כרגלי בעל הסעודה לא כרגלי האורחים:

אלא א''כ זיכה להן אחר וכו'. כלומר שזיכה להן בעל הסעודה ע''י במנות אלו מערב י''ט ואמר לו זכה במנות הללו לפלוני ולפלוני דזכין לאדם שלא בפניו:

אין משקין ושוחטין את המדבריות. לפי שמוקצה הם. ומילתא אגב אורחיה קמ''ל דלשקי אינש בהמתו והדר לשחוט משום סרכא דמשכא שתהא נוחה להפשיטה. וכן ע''י השקאה נשמטו הסירכות החלושות מן הריאה:

הלנות באפר. באחו והוא חוץ לתחום דלאו דעתיה עלייהו:

הלכה: אֵילּוּ הֵן הַמִּדְבָּרִיּוֹת. אֵילּוּ שֶׁהֵן יוֹצְאוֹת בַּפֶּסַח וְנִכְנָסוֹת בַּרְבִיעָה. אֵילּוּ הֵן בַּייתוֹת. הַלָּנוֹת בָּעִיר. רִבִּי אוֹמֵר. אֵילּוּ וָאֵילּוּ שֶׁנִּכְנְסוּ לִתְחוּם מִשֶׁחֲשֵׁיכָה מוּתָּרִין לִשְׁחוֹט. אֵילּוּ הֵן מִדְבָּרִיּוֹת. הַגְּדֵילוֹת בָּאֶפֶר. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. הָדָא אָֽמְרָה. כְּלִי שֶׁבָּא מִחוּץ לִתְחוּם לִתְחוּם. מִשֶׁחֲשֵׁיכָה מוּתָּר לְטַלטְלוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. וּבִלְבַד בְּאַרְבַּע אָמּוֹת. כְּהָדָא גַּמְלִייֵל זוּגָא אוֹקְרֶיהּ חַד סִירְקִיי כְּמֵהִין. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי מָנָא אֲמַר לֵיהּ. קַבְּלִין בְּגַב מַגֵּירֵיוֹן דִּידָךְ. וְאוֹכְלִין בְּאַרְבַּע אַמּוֹת.

Traduction

On nomme ''animaux de l’extérieur'' ceux qui quittent l’étable à Pâques et n’y rentrent qu’aux pluies d’hiver. On nomme ''intérieurs'' ceux qui passent toutes les nuits en ville. Selon Rabbi, les uns ou les autres qui sont entrés dans la limite shabatique, même après la nuit, peuvent être égorgés; on appelle seulement ''extérieurs'' ceux qui grandissent à la prairie et y vivent toujours. Ceci prouve, dit R. Zeira, qu’un vase apporté du dehors de la limite shabatique, même après la nuit, pourra être touché. Cependant, dit R. Simon b. Carsena, au nom de R. Aha, on ne le déplacera pas au delà de 5 coudées. Il arriva à Gamliel Zouga, qu’un marchand arabe voulait honorer, de recevoir un don de champignons le jour de fête. Il consulta R. Mena à ce sujet (en raison de leur apport de loin), et ce rabbin lui permit de les accepter dans sa maison (non au dehors), en ayant soin de les manger dans l’espace de 4 coudées (non au-delà).

Pnei Moshe non traduit

אלו הן המדבריות וכו'. תוספתא היא בשלהי מכלתין:

אלו הן מדבריות הגדילות באפר. שחוץ לתחום לעולם. אע''פ שנכנסות לתחום בי''ט אין שוחטין אותן מפני שהן מוקצין:

הדא אמרה. מדברי רבי דקאמר דכל שאינו חוץ לתחום לעולם כאלו המדבריות אע''פ שבאו עכשיו מחוץ לתחום לתוך התחום בי''ט מותרים הם לשחוט ש''מ כלי הבא מחקי לתחום לתחום משחשיכה מותר לטלטלו וא''צ להמתין כלל:

ובלבד בארבע אמות. וחוץ לד' אמות לא יטלטלו:

אוקריה חד סרקיי. סוחר ערבי כיבדו ושלח לו כמהין ופטריות לדורון ובא ושאל לר' מנא אם מותר לקבלו הואיל ובא מחוץ לתחום היום וא''ל קבלין אותן מחמת שהוא שכן שלך ואוכלן בד' אמות:

סליק מס' ביצה

הלכה: רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. כְּרַגְלֵי הַמַּפְקִיד. וְחוֹרָנָה אָמַר. כְּרַגְלֵי מִי שֶׁהָיוּ מוּפְקָדִין אֶצְלוֹ (הֵן) [כֵּן]. מַתְנִיתָה פְלִיגָה עַל מָאן דְּאָמַר. כְּרַגְלֵי מִי שֶׁהֵן מוּפְקָדִין אֶצְלוֹ הֵן. דְּתַנִּינָן. מִי שֶׁהָיוּ פֵירוֹתָיו בְּעִיר אַחֶרֶת וְעֵירְבוּ בְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר לָבוֹא אֶצְלוֹ. לֹא יָבִיאוּ לוֹ מִפֵּירוֹתָיו. אִין תִּימַר. כְּרַגְלֵי מִי שֶׁהָיוּ מוּפְקָדִין אֶצְלוֹ הֵם. יָבִיאוּ לוֹ מִפֵּירוֹתָיו. אָמַר רִבִּי יוּדָן. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה מַפְתֵּחַ בְּיַד הַבְּעָלִים. אוֹ שֶׁלֹּא מָֽסְרוּ לָהֶן רְשׁוּתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. 22b וֵיי דָא אֲמַר דָא. מִי שֶׁזִּימֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים לֹא יוֹלִיכוּ בְיָדָם מָנוֹת אֶלָּא אִם כֵּן זִיכָּה לָהֶן אַחֵר בְּמָנוֹתֵיהֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. מִכֵּיוָן שֶׁזִּיכֶּה לָהֶן אַחֵר בְּמָנוֹתֵיהֶן לֹא כְרַגְלֵי מִי שֶׁהָיוּ מוּפְקָדִין אֶצְלוֹ הֵן.

Traduction

Rav et Samuel discutent sur la question de domicile des fruits déposés au loin: d’après l’un, ils dépendent du propriétaire; d’après l’autre, ils dépendent du dépositaire. La Mishna s’oppose à ce dernier avis, puisqu’elle dit: Si l’on a déposé ses fruits chez un habitant d’une autre ville, celui-ci, bien qu’il ait posé un éroub, ne pourra pas apporter lesdits fruits chez la propriétaire. Or, s’ils dépendaient du dépositaire, cet apport serait-il permis? Même d’après cet avis, dit R. Judan, on peut justifier l’interdit, en supposant que la clef de la pièce contenant ces fruits est restée aux mains du propriétaire, ou que celui-ci n’a pas transmis au dépositaire dès la veille de la fête le droit d’en prendre. D’où donc sait-on d’après qui l’on doit se diriger? De ce qu’il est dit ensuite (§ 8): ''A ses invités étrangers (éloignés) on ne peut pas donner à emporter des dons, à moins de les leur avoir fait acquérir d’avance par autrui.'' Dès lors, ces dons sont pour ainsi dire en dépôt chez la propriétaire (or, la transmission serait sans effet pour le transport si le dépositaire l’emportait; c’est donc que la limite du propriétaire prévaut en ce cas).

Pnei Moshe non traduit

רב ושמואל. פליגי במפקיד פירות אצל חבירו אחרי רגלי מי הולכין:

מתניתא פליגא וכו'. וקשיא דאם תימר כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו א''כ יביאו לו מפירותיו שהרי הם עירבו לבוא אצלו ואת אמרת דהולכין אחרי רגלי הנפקד:

תיפתר שהיה המפתח. מן החדר שמונחין שם הפירות ביד הבעלים או שלא מסרו להן הבעלים רשותו מבעוד יום וכגון שייחד להן רשות ואינן תחת רשות הנפקד ולפיכך הפירות ברשות הבעלים הן ולא ש''מ מהכא מידי לבעלמא:

ויי דא אמר. אלא מהיכא שמעינן דין זה אם כרגלי המפקיד או כרגלי מי שהן מופקדין אצלו:

דא. מכאן הוא דשמעינן מהסיפא מי שזימן אצלו וכו' והרי מכיון שזיכה להן מנותיהן ע''י אחר מערב י''ט לאו כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו הן שהרי זה כמו שהופקדו המנות שלו אצל הבעל הבית ואי אמרת אחרי רגלי הנפקד הולכין אמאי מהני בזיכה להן מעי''ט שיוכלו להוליך בידיהם המנות למקום שהן הולכין אלא ש''מ אחר רגלי המפקיד הולכין הן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source